עומק שדה הוא טווח החדות הנמצא לפני ומאחורי העצם עליו אתם מתמקדים.

עומק שדה קטן (סלקטיבי) - כאשר חלק מהאלמנטים במרחב חדים וחלק מטושטשים. יכול להוות כלי מועיל כאשר אתם רוצים לבודד את העצם המרכזי מהרקע, למשל בצילום תקריב של עצמים קטנים או בצילומי פורטרט.
עומק שדה גדול (מלא) - כאשר כל האלמנטים במרחב המצולם חדים. עומק שדה גדול בא לכדי שימוש כאשר אתם רוצים שכל הפרטים בצילום יהיו בחדות, למשל בצילום נוף.

שלושה גורמים חשובים משפיעים על עומק השדה:
הצמצם, המרחק של האובייקט מהצלם ומהרקע, וסוג העדשה שברשותכם.

שימוש בצמצם : ככל שמספר הצמצם נמוך יותר (לדוגמא צמצם 2.8) כך קטן יותר עומק השדה. ככל שמספר הצמצם גבוה יותר (לדוגמא צמצם 22) כך גדל גם עומק השדה.

צמצם 2.8 - עומק שדה סלקטיבי

צמצם 16 - עומק שדה מלא


המרחק של האובייקט מהצלם ומהרקע : ככל שאתם קרובים יותר לאובייקט וככל שהרקע רחוק יותר, ככה קטן יותר עומק השדה. במילים אחרות, אם תתקרבו לנושא כמה שיותר, תוכלו להקטין את עומק השדה מבלי להוריד את מספר ה-f. שיטה זו שימושית במיוחד בצילום תמונות פורטרט.

צילום - סאלי מאן

הצלמת קרובה לנושא והצמם פתוח. התוצאה - עומק שדה סלקטיבי.

מה עוד אפשר לעשות כדי לשנות את עומק השדה?

שימוש בעדשות שונות : ככל שהעדשה רחבה יותר (נניח עדשה 28 מ"מ) עומק השדה גדל, ככל שהעדשה צרה יותר (נניח עדשה 135 מ"מ) עומק השדה קטן.


צילום ג'ואל סטרנפלד

שימוש בעדשה רחבה ובצמצם סגור . התוצאה - עומק שדה מלא.

לסיכום : עומק שדה הוא שיקול משמעותי בכל צילום. אם ברצונכם לצלם תמונת נוף, עדשה רחבת זווית בשילוב עם מספר צמצם גבוה יניבו עומק שדה אינסופי. אם ברצונכם לצלם פרט (אדם או אובייקט), עדשה צרה בשילוב עם מספר צמצם נמוך יניבו עומק שדה קטן, וכך יאפשרו לאובייקט לבלוט מעבר לרקע המטושטש.

רקע מטושטש זה הוא אלמנט חשוב באיכות התמונה. המילה בוקה (Bokeh) שמקורה בשפה היפנית ופרושה הוא טשטוש, מתייחסת לאיכות השטח הלא מפוקס הזה. הבוקה יראה שונה בצורה ניכרת עם שינוי עומק השדה. כמו כן, עדשות מסוימות מיצרות בוקה טוב יותר מאחרות. בשילוב עם האיכות האופטית, צורת הצמצם אחראית גם היא בצורה משמעותית על הבוקה שנוצר.